על כל דג שנוחת על הצלחת, נהרגים כ-200 דגים
וחיות ים אחרות, ונזרקים חזרה לים
*

ניהול שגוי של הדיג בים התיכון גורם לפגיעה בים התיכון, בהתחדשות הדגה, ובציבור הישראלי כולו.
כיום פועלים ברישיון מספר מצומצם של דייגים המשתמשים בשיטות דיג הרסניות, והם המוציאים את מרבית השלל ומביאים למרבית הנזק האקולוגי.
שיטת הדיג ההרסנית ביותר, הגורמת למותם של דגים צעירים רבים היא דיג באמצעות מכמורת.
שיטת דיג זו הינה שיטה לא סלקטיבית הלוכדת דגים צעירים, חיות מוגנות ויצורים נוספים ללא אבחנה וגוררת אותם אל מותם המיותר.

מרבית השלל של ספינות המכמורת מושמד ונזרק מת בחזרה לים מהסיבה הפשוטה
אין קונים לדגיגים קטנים, דגים מוגנים ודגים שאין להם ביקוש.
במקום לאפשר להם לבצע את תפקידם כחלק מהמערכת האקולוגית וממזונם של דגים אחרים, הם הופכים לפגרי דגה המזהמת את הים.


חוסר בממשק דיג מודרני על ידי משרד החקלאות
כיום מותר בישראל לדוג גם בעונת הרביה של הדגים, ללא כל מגבלה על כמות השלל, ובכל מקום.

בתנאים אלה, כשהים אינו מנוהל, הדגה נפגעת.
כשאין ניהול, אין כמעט אכיפה, ואין הסברה - כל אחד דג איך שבא לו.
ככה לא דגים!

*הנתון מתייחס לדיג באמצעות מכמורות, על פי מחקר בשנים 2009-2011

 


דג מוסר:
בתמונה למטה: באורך מינימום עפ"י פקודת הדיג (20 ס"מ) ומשקל 1 ק"ג (אך הגודל האופייני בשלל המכמורת הוא רבע מזה,  כ-250 גרם).
בתמונה למעלה: דג בוגר הנמכר במחיר גבוה, במשקל כ-20 ק"ג, אשר בעבר היה שלל נפוץ בדיג החופי.

צילום: רוי גוילי

 

 איך זה קורה? 

ענף הדיג מנוהל על ידי משרד החקלאות ומתיר כיום דיג בשיטות הרסניות ובצורה לא מבוקרת.
ספינות המכמורת גוררות על קרקעית הים רשת ענקית שרוחבה מגיע לרוחבו של מגרש כדורסל. הרשת נגררת על הקרקעית במשך שעות רבות, ולוכדת את כל היצורים שנקרים שבדרכה ללא אבחנה.

בנוסף, קבוצה מצומצמת של דייגים הדגים בשיטות האופייניות לדיג הספורטיבי, מוציאה מהים כמויות משמעותיות של דגים, ולמעשה מהווה "דייגים מסחריים" ללא רישיון. פעילות זו פוגעת ומעצימה את בעיית הדיג הלא מבוקר.
כל הדייגים נוהגים להמשיך לדוג במהלך עונת הרבייה של הדגים, ומשרד החקלאות לא אוכף את הפסקת הדיג בעונה רגישה זו.

דיג אגרסיבי, העדר פיקוח ואכיפה וחקיקה מיושנת הביאו את הים התיכון של ישראל אל סף קריסה. הדגים ובעלי החיים הימיים מושמדים בקצב רצחני, רבים מהם נזרקים מתים לים בדמי ימיהם ואין מי שבולם את ההרס או נותן עליו את הדין.

 לא יישארו דגים בים 

נתוני מומחים מהארץ ומהעולם חושפים כי המשך הדיג בשיטות הרסניות וללא ניהול אחראי מביא לקריסת הדגה ולפגיעה בלתי הפיכה במערכת האקולוגית הימית.

 


דולפין שנפגע מחבל הצ'וץ' של ספינת מכמורת (מסומן בחץ אדום).
צילום: רון יפה, מחמ"לי.

70% מהדגים נתפסים לפני שמימשו את הפוטנציאל שלהם*
אם נמשיך כך אז מה נתפוס מחר?

למעלה מ70% מהשלל של המכמורת (או לחילופין כ 45% מהשלל הכללי בענף הדיג) הוא דגיגים צעירים שטרם הספיקו להתרבות.
שיטת המכמורת כורתת את הענף עליו הדיג יושב, כי הדגים אינם מעמידים את הדור הבא של הצאצאים.
גרוע מזה, במקום שדג יעלה על הצלחת שלנו כבוגר במשקל קילו ואף יותר, מרבית הדגים נידוגים במשקל של גרמים ספורים – ולכן ערכם התזונתי והמסחרי נמוך.
גם שיטות דיג אחרות תורמות לבעיה, בגלל שמתבצע דיג במהלך עונת הרבייה של הדגים.

 

*בדיג המכמורת, על פי מחקר בשנים 2009-2011

 

שלל מכמורת, אשדוד. בגלל אגרסיביות השיטה, מרבית הדגים הם צעירים,
ורק מיעוטם מגיעים לצלחת. בתמונה רואים גם ערכי טבע מוגנים כמו בטאים
("מנטה ריי") שמתו במהלך הדיג.
צילום: ד"ר אביעד שיינן

 מי אחראי לנהל את הדיג?

הגוף האחראי לנהל את הדיג בים התיכון הוא משרד החקלאות ופיתוח הכפר.
במשך שנים ארוכות חסר בישראל ניהול מושכל של הדיג: